כונת הלב - ר' הלל ליכטנשטיין

הספר יצא לאור בניו יורק בשנת 1955
נושא הספר: בירור הלכתי בנושא חלב עכו"ם
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 11 עמודים ללא ציון מספור

תקציר המבוא:

בפתח המבוא המחבר מודה להקב"ה שהצילו מנוראות השואה. הוא מביא את דברי אביו שנהרג בשואה על חשיבות לימוד התורה מתוך טהרת הלב, ומסביר בכך את פנייתו לעסוק בעניינים הללו בספרו.
בחלקו השני של המבוא המחבר מספר בהתפעמות על שיקום החיים הדתיים של שארית הפליטה, על הקמתם המחודשת של מוסדות התורה ועל חיזוק שמירת המצוות. לבסוף דן המחבר בשאלה על מה ולמה הביא ה' את השואה על עם ישראל.

המבוא:

כונת הלב

שיל"ת
ב"ה
הקדמה לקונטרס כונת הלב

ברוך ה' ית"ש ויתעלה אשר הפליא חסדו עמדי, ומרעות רבות וצרות הצילני, ומתהומות הארץ העלני, ואחר שעברו עלי ימים רבים בשבי', בארץ אשכנז הארורה ברעב ובצמא בעירום ובחוסר כל, והכאות אכזריות ועבודה קשה, הוציאני השי"ת מבית האסורים בחמלה רבה, ואחר זה חלפו עברו עלי חולאים רבים ונאמנים ר"ל, בסכנות עצומות עד ששבע פעמים עשו הרופאים חתוך על גופי, על שני ידי ורגלי ועל ראשי ואזני, ב"ה כי שברו עצמותי, ואמרתי לא אראה עוד... והשי"ת החייני וקימני ברוב רחמיו בזכות אבותי הקדושים ז"ל, ותפלת צדיקים, ותפלת רבים תלמידי ידידי. ואחר טלטולים רבים גולה אחר גולה הביאני השי"ת לכאן עיר הבירה ברוקלין ניו-יארק יע"א, עיר מלאה חכמים וסופרים מקום דירת זקני וגדולי הדור שרידי הפליטה - ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בנעימים. ובתוך עמי אנכי יושב בין תלמידי כבנים אמיתים אהוביי ואוהביי, כשתילי זיתים סביב לשולחני ב"ה, יראי השי"ת מקשיבים לקול הורים ומורים, ויסדו לי קהלה אהובה ונעימה, קהל עדת קראסנא, ומפרנסים אותי בכבוד ב"ה, ישלם ה' פעלם ומשכרתם כפולה יתברכו מממעון הברכות בברכת כל טוב סלה:

ואני ככלי מלא בושה וכלימה נשאתי חרפת נעורי, מי אנכי כי באתי עד הלום להיות מחוברי חבור, ובפרט לקול צללו שפתי בהעלותי על זכרוני קול חוצב להבות אש יראת השי"ת מפה קדוש אדוני אבי מורי ורבי כקש"ת מוה"ר ברוך בענדיט זצ"ל הי"ד (בן פ"ז שנים הובל להריגה על קדושת שמו יתברך ביום י"א סיון תש"ד לפ"ק באוישוויטץ) שהי' אב"ד קראסנא יע"א - בכל ב'-ג' חדשים בסעודה שלישית אמר דבר בשם אומרו, בשם רבו ממרן הגה"ק מוה"ר יהושע רוקח זצ"ל מבעלזא זי"ע ועכ"י - (שזכה להיות בחצרות קדשו ח"י פעמים) ופעם א' הי' בצל קורתו ביום שב"ק פ' בחקותי והיו מסובים בסעודה שלישית קבוץ גדול מת"ח חשובים והרבה רבני גאליציע, ואונגארן, וגם הגאון הצדיק כקש"ת מוה"ר משה גרינוואלד ז"ל אב"ד חוסט הי' אז שמה, וכשהיו מסובין על השולחן טרם בא מרן הקדוש פתאום בא על כולם הרגש גדול להרהר בתשובה, ואמר אבי מורי ז"ל, שלא הי' יכול להתאפק מלבכות מלהוריד דמעות מאין הפוגות, והי' בוש בפני המסובין, אבל ראה אח"כ שכל המסובים בכו כמו כן, ולא ידעו מה זה ועל מה זה ופתאום בא אל השולחן מרן הקדוש וישב על מקומו והתחיל בדברי תורה, אם בחקותי תלכו וגו' ובמדרש הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, ואמר רבנים, לומדי תורה יונגע לייט, ת"ח, לומדים גמ' תוס' שו"ע ומחדשים חידושי תורה מתרצים דבר הרמב"ם - אבער וויא קען מען דען באר היטב וככה חזר כמה וכמה פעמים וויא קען מען דען באר היטב, וויא קען מען דען באר היטב, בהרגש גדול והתעוררות נורא, וחזר ופירש דבריו, מה שאיתא בבאר היטב הלכות תענית (סי' תקע"א אות א') שכל המעשים שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעוה"ר, מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה מוציא מהקליפה. והוכיח הרבה על קלקול מדת יסוד, שורש כל החטאים חטאת נעורים ר"ל, ואמר בזה"ל וואס זאלל מען טהון, זאלל מען יא לערנען גייט עס דאך צום סט"א ר"ל זאלל מען נישט לערנען ג"כ רע ומר, ואין עצה אחרת כי אם לשוב מקודם על חטאת נעורינו ואח"כ נוכל ללמוד תוה"ק. ואמר כי החטא הידוע נקרא דרך, ע"ד הכתוב דרך גבר בעלמה, וזה שאמר דהמע"ה חשבתי דרכי, שקודם אחשוב דרכי לעשות חשבון הנפש על חטא הנקרא דרך - ואשיבה - ואעשה תשובה - ואח"כ רגלי אל עדותיך - אלמוד תורה. וגעו כל המסובים בבכי', בהתעוררות גדול מאד, ואז הרגישו מה שגרם להם הרהורי תשובה עוד קודם בא רבם אל השולחן שזה הי' ע"י שסידר לעצמו הרב הקדוש דבורי' הקדושים טרם באו, והקרובים אליו הרגישו זאת, כן אמר אבי מורי ז"ל. והי' רגיל אאמו"ר ז"ל לפרש "מה נאמר לפניך יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים", שאין צריכים להאריך בחשבונות רק די במה שמתבוננים איך בחטאת נעורינו גרמנו סילוק שכינה למרום והקב"ה רוצה לשכון כבודו בתוכנו עדה"כ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וא"כ מה יש לנו לזעוק עוד אל המלך מה נאמר לפניך עוד, אחר שאתה יושב מרום, ומה נספר לפניך עוד אחר שאתה שוכן שחקים שע"י עונינו נסתלקה שכינה למרום, והבן:

ולא אכחד מפרי עטי שנוסף על הנ"ל השית"ב יודע שאני בוש מאד להרים קן קולמסי במקום גדולים מורי ורבותי שיחי' לאוי"ט אשר ידעו מך ערכי ומיעוט בינתי:

ב) ואחר רבות מחשבות הנה וכהנה בלב קרוע ומורתח אמרתי אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי, ומכמה טעמים חזקתי את עצמי להרהיב עוז בנפשי להוציא לאור מה שחנני השי"ת בחידושי אגדה והלכה, כאשר הרבה ת"ח עוררוני ע"ז שלא ליסוג אחור. ועפ"מ שמכבר אמרתי בעניי לפרש הכתוב רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, עפ"מ שפירש בספר הנחמד אגודת אזוב על מגילת רות עה"פ ותרא כי מתאמצת היא ללכת ותחדל לדבר אלי' - כי בכל דבר טוב שרוצה אדם לעשות והאדם רוצה לעמוד על הבחינה אם זך וישר פעלו אזי יתבונן אם אחר שבא לו התעוררות ורצון על הדבר ההוא אין עולה לו אח"כ ברעיוניו שלא יעשנו אזי ירחיקהו מעליו, אבל אם ישוטטו רעיוניו אנה ואנה והדבר שקול ומסופק בדעתו אם יעשנו אזי אחר שעלתה במחשבתו חלקי הבונה וחלקי הסותר ומתגבר בו הרצון ומחשבתו הראשונה שהי' לו אזי יעשנו וחפץ ה' בידו יצליח. ומלת מתאמצת מורה שהיתה צריכה להתאמץ בדעתה כמה פעמים - ונעמי בחכמתה הבינה זאת שרות הי' לה גם מחשבות הסותרות לעשות רצונה הראשון שעלה בדעתה להתגייר רק בכל פעם התגברה בדעתה לעמוד ברצונה הראשון ומזה שפטה נעמי שמחשבתה וכונתה רצוי' ותחדל לדבר אלי' ודפח"ח. ועד"ז יל"פ פסוק הנ"ל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה', ר"ל אם בעצת ה' כשרוצה האדם לעשות דבר למען כבוד שמו יתברך קמים עליו רבות מחשבות לרחק ולקרב הדבר אזי היא תקום דבר אלקינו יקום לעולם:

ואמרתי בלבי טוב יהי' להוציא בראשונה קונטרס קטן הכמות בדין חלב שח"נ ואי"ר שבעוה"ר נעשה הדבר כהיתר בין ההמון במדינות שהייתי שמה בגולה אחר המלחמה - וכאן במדינתנו הוא בכלל עבר ושנה, ששנו ההלכה להקל בדבר זה, כמו שכתבתי בפתיחה לקונטרסי, ולקיים "דבש וחלב" תחת לשונך חברתי אליו מעט דבש ומעט צרי - קצת דברי אגדה ודרך חיים תוכחת מוסר, וגם קצת סיפורים אמיתים ששמעתי מפי כ"ק אבי מורי זצ"ל הי"ד - לחזק לבבי הנשבר ולב ידידי אהובי מכירי בדברים המושכים לבו של אדם כמים - ולקיים זכור ימות עולם שאל אביך ויגדך:

ג) בתהילים קכ"ב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ירושלים הבנוי' כעיר שחברה לה יחדיו. מה נשיב להשי"ת כל תגמלהי עלינו על אשר לא עזב חסדו ואמתו מאתנו, ואחר החורבן הנורא שכמעט כלינו בארץ עוד השאיר לנו השי"ת מעט מזעיר מן החרדים לה' ומצותיו יתברך מקרוב באו משרידי הפליטה שעלה בידם ב"ה לעשות גדולות כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ זכו לבנות בתי ת"ת - ישיבות הרמות - מקואות טהרה - ולחזק מוסדות התורה ושמירת המצות באכילת כשרות - ומלכם בראשם גדולי ומאורי ישראל שיחי' לאוי"ט - מוסיפים והולכים ב"ה איש על מחנהו ואיש על דגלו - נדברו יראי ה' איש אל רעהו - קומו ונתחזקה בעד עמנו ותורתנו - ועין בעין נראה כי מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, ואין שיעור ואין ערך עד כמה אנו צריכים לחבב ולהוקיר לפאר ולרומם גודל מסירות נפשם של גדולי דורנו, וגודל מסירות נפשם של כל א' וא' מאחינו בני ישראל שממש בנפשם יביאו לחמם לחם לפי הטף - ובכל זאת מריקים כספם במדה גדושה להחזיק מוסדות התורה והטהרה, וכל מי שיש לו קצת לב מבין יבין ישכיל עד היכן הדברים מגיעים -
והרבה מאחבנ"י ממש לבם הומה וכלתה נפשם להחזיר עטרה ליושנה ולתפארתה שיהי' בנוים ומיוסדים כל מוסדות התורה על דרך שהיו בארצות אשר משם באו לכאן בלי שינוי ובלי מגרעת, יברכם ה' וישמרם נצח:

ונתקיים בנו ב"ה תנו לה מפרי ידי' ויהללוה בשערים מעשי' - ואמרתי מכבר לפרש בענ"ד שישראל קדושים אחר אשר עלתה בידם לבנות ולנטוע ולהחזיק במעוז מוסדות התורה, מקיימים משאחז"ל כי אתם המעט וגו' שממעטים עצמם ולא ידמו בדעתם שכבר השיגה ידם ויצאו ידי חובתם, כי אם אדרבה אוהב כסף לא ישבע כסף ודחז"ל אוהב מצות לא ישבע מצות, וכל מה שטרחו ועמלו מעט הוא בעיניהם, ולא ינוחו ולא ישקוטו מלהוסיף ולעלות במעלות העבודה להשי"ת, ויחשבו תמיד שעוד לא זכו לכנוס לפני ולפנים כי אם עוד עומדים בשער ובהתחלה ודן גרמא שבכל עת ובכל שעה יתחדש להם לחשוב מחשבות ולעשות פעלים לטובה, כל אחד לפי ערכו והשגתו כפי מה שידבנו לבו לקרבה אל המלאכה על כי רואים עצמם שעדיין המה מבחוץ ועומדיב בשער ומבקשים ליכנס לפני ולפנים למען כבוד שמו יתברך. וזה עיקר השבח של כל מי שעוסקים בצרכי צבור באמונה, שאחר שזכו וגדלו והצליחו ועשו פרי, ונתקיים בהם תנו לה מפרי ידי', עכ"ז רואים את עצמם עומדים בשער (ומרדכי יושב בשער המלך שראה עצמו עומד בשער מבחוץ) וזה שבחם, ויהללוה בשערים מעשי' - וזשה"כ עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, על שתמיד עמדנו בשערי ירושלים שידענו בנפשנו כי עוד לא הגענו לשלמות המעשה - דין גרמא - ירושלים הבנוי' כעיר שחברה לה יחדיו - שנעשה ירושלים כרכא דכולא בי', תורה ויראה מלאתי משפט וצדקה - לשם ולתפארת ולתהלה.

ואמר עוד ששם עלו שבטים שבטי י' עדות לישראל וגו', עיין פירש"י שם דקאי על עדות שהעיד השי"ת על ישראל שהם טהורים וקדושים בני אבותיהם ולא יבא זר בגבולם - ולדרכנו נוכל לפרש שדוד המע"ה הוסיף לבאר מה הוא הגורם עוד שירושלים הבנוי' היא כעיר שחברה לה יחדיו - הוא על כי ששם עלו שבטים שבטי י' עדות לישראל - על כי היו בתי ישראל ריקם מעבירות ונקיים מכל סיג ופגם ושכינה הי' שרוי' ביניהם זה גרם שהי' קיום לירושלים ושתהי' כעיר שחברה לה יחדיו. וכאשר נתבונן מעט ונחפשה דרכנו ונתחוקרה נבין ונשכיל שעיקר מהש עלינו לקיים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ופירש"י עומדות היו רגלינו במלחמה בכל מקום בשביל שעריך ירושלים וכו' עיי"ש. ובדור הזה בפרט עלינו להזהר בכל פסיעה ופסיעה איך מתחנכים בנינו ובנותינו בבתינו, כי לא כימים הראשונים אנו בזמן הזה, כי לפני שנים קדמוניות הי' המלחמה רק מבחוץ, כמו שכתבו המפרשים כי תצא למלחמה על אויביך תיכף כאשר תצא לחוץ בשווקים וברחובות, חוץ מפתח ביתך תיכף למלחמה על אויביך - אבל כהיום הזה בעוה"ר עלה הפורץ גם בגבולנו ובבתינו, שמביאים תועבה אל בתי בני ישראל החרדים הלא המה שלשה פשעי ישראל - קול - ומראה - וכתב - הן המה אשר היו בדבר בלע"ם את הקודש ולטמא את אזנים קשובות לקול הרעדיא - קול זמרה ודברי נבלות פה ומינות - ולטמא את העינים ע"י ראית עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ע"י הכלי זימה הנקרא טעלוויזשען - ולטמא המוח ע"י קריאת דברי חשק ודברי מינות ר"ל בספרי הבלם ובפרט בעתונים הנדפסים בלשון אידיש ועברית - ולא ידעו האנשים במה יכשלו ר"ל. וידענו גם ידענו שכל כך נפרץ הדבר שכמעט הוא בכלל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע - ואין בדור הזה מי שיקבל תוכחה, כי נפלו גבורי חיל וכלי מלחמה אבדו - יראי חטא ימאסו - ודרך רשעים צלחה לערב הטמא והטהור יחדיו קודש בחול, ולתת חותם ההכשר על אלו אבות הטומאה שהזכרנו למעלה - ללמוד דף גמרא בכל שבוע ע"י הרעדיא - ולהראות הדלקת נר חנוכה וכיוצא ע"י הטעלעוויזשען - ולערב סיפורי מעשיות מצדיקים ודברים שבקדושה, בעתונים המלאים כפירה וניאוץ ונבול פה ר"ל. והעתון מ' זש' הסכימו עליו מקצת רבני המדינה שהוא עתון חרדי ומצוה להחזיקו - ואחד המיוחד שבעם - ברך עליו ברכה - ברוך אשר קיים את דברי התורה הזאת, ואם כן כמעט סגר עלינו המדב"ר - לדבר ולכתוב ולעורר ולהזהיר למנוע מתועבות האלו:

אבל עכ"ז ח"ו לא נייאש עצמנו. ואעתיק לשון קדשו של דודי זקני הגה"ק מוה"ר הילל ל"ש אב"ד דקאלאמעא ז"ל בספרו הקדוש עת לעשות - בהקדמה, ומפני חבת הקודש אעתיק לשונו ככתיבתו - וזל"ק "מיין טייערעס ספר וואס מיך פיהל בטול תורה און אונצעהליגע דמעות קאסט איך שיקע דיך אין דיא וועלט איך טראגע דיר אויף דאם דוא נייעמאנדען אויסוויכען זאללסט קיינע גראסע שטעדט קיינע געמעהסיגטע קיינע פארשריטס פארטיי זעלבסט וכו' ישיבות פון דיא מורכבים וויא מאן תורה לערנען מיעט גויישע ביכער צוזאממען ניממט ניכט צוריק לאסען, דוא זאללסט אבער ניכט זאגען וויא אויך ניכט דענקען בייא דיא היינטיגע פרעכע - פרייע אונפערשעהמטע וועלט - ווער ווירד מיך אנזעהען - ווער ווירד מיר געהער געבען - ווא ווערדע איך גוטס ווירקען קענען איך קענע נאך איהנען גורם זיין להוסיף עבירות - מעהר עבירות צוא טהון - ליצנות ולעג שאננים - פיהל מער דא איך נור אין יידיש דייטשע שפראכע פערפאסט בין - דען זעלבסט נאך דיינער מיינונג זאג איך דיר דאס דיינע טירחה און וועג ניכט אומזאנסט און אונניצליך זיין ווירד - דען ווירסט דוא ניכט ווירקען בייא מענער ווירסט דוא ווירקען בייא ווייבער דיא וויכהערציג זינד ווירסט דוא ניכט ווירקען בייא יונגע מענשען ווירסט דוא ווירקען בייא אלטע - ווירסט דוא ניכט ווירקען בייא געזונדע ווירסט דוא ווירקען בייא קראנקע און בייא מדוכאים ביסורים - דיא וואס פון פגעי הזמן - שלעכטע צופעללע פערפאלגט זינד - אבער נאך מיינע מיינונג ווירסט דוא מצליח זיין אין אללע דיינע וועג וכו' - ווייל פון יידישע קינדער איהר אוהר אלטער פאטער וואר אברהם אויף דען דיא תורה שרייבט והאמין בה' - דאם זיין דלויבען צוע השי"ת וואהר פעסט און טרייא. זא איז יא בייא איהנען בתורת ירושה דיא אמונה איינגעווארצעלט און איהר נאמען מאמינים בני מאמינים פיר איממער אונאופיהערליך איז - דארביער נאך מיינער איינזיכט ווירטס דוא זעהר פיהל ווירקען, וכו' - עכל"ק:

ד) שמעה עני בינה זאת צדקתו ותמימות לבו הטהור של דו"ז הגה"ק - אשר מרן הגה"ק רשכבה"ג בעל דברי חיים ז"ל זי"ע העיד עליו בהסכמתו לספרו משכיל אל דל שכל כונתו לשם, וכמה פעמים ספר לי אבי מורי ז"ל שעוד בהיות דו"ז רב במארגערעטען נסע להגה"ק הר"ר אייזיק מזידיטשוב זי"ע, ונסע בעגלה מעירו לזידיטשוב הרבה ימים, ובבאו קרוב לעיר והי' חוזר על פה משניות מנחות ורחושי מרחשן שפתי', המשנה נאמר בעולת וכו' אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים, והי' נושא את כפיו להשי"ת ואמר אל נפשו הרבה תורה בטלתי ע"י נסיעה הרחוקה אבל את השי"ת היודע שכונתי לשמים לנסוע לצדיק הדור. ובבאו אל בית הגה"ק הנ"ל קבלו בסבר פנים יפות ואמר לו שלום עליכם - וענה ואמר בקול גדול - אחד המרבה וכו' ובלבד שיכוון לבו לשמים - "מיר האבען נאר ליעב דיא לבד'ניקעס":

ועוד ידי נטוי' לבא במגלת ספר מה שכתב הגאון האדיר צי"ע כקש"ת מוה"ר אברהם שאג זצ"ל רב בקובלסדארף לתלמידו זקני הגה"צ מוה"ר יעקב משה זצ"ל, שהי' רב בקראסנא ואח"כ בקרול - בהיותו צעיר לימים והוכיח במישור את בני קהלתו בכל שבת כנהוג והרגיש שאין דבריו נושאים פירות להחזיר העולם לתשובה ושאל את רבו הנ"ל אם לא הי' מן הראוי למנוע מלהוכיח. והשיב לו שח"ו אל ימנע עצמו מזה שאפי' אם בכל מה שיטריח וידרוש בכל משך ימי חייו לא יפעול יותר רק שאחד מישראל יהרהר בתשובה ע"י תוכחתו - בשעת גסיסתו - ג"כ כדאי הכל. ונוסף ע"ז נוכחתי לדעת שב"ה לא אלמן ישראל וגם בדור הזה יוכלו לפעול הרבה ע"י דבורים רכים וקשים באופנים שונים מתוך אהבת הבריות בדברים המתקבלים על לב שומעם וע"י הסברים שונים - להורות ולהבין את השומעים - הרבה והרבה יכולים לפעול לטובה ב"ה - [ולפלא איך בדור הזה שנעשה למנהג בטעות לדמות עצמו לקדושי עליון להגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע ועכ"י ללמד זכות על כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש ושלא לחשוד שום אדם ח"ו על עבירות - ועל זה חושדים את הכלל כולו שלא יקבלו תוכחה, וכולם יעברו על מסיר אזנו משמוע תורה וגו', על שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך - ח"ו לא תהא כזאת בישראל]:

והנה המחלה היותר גדולה בדורנו, שכמו שמתחדשים בכל יום תמיד המצאות שונות בכל מיני תחבולה - ע"י תערובת מינים ממינים שונים הנקרא כעמישע מישונגען - כמו כן עלה ביד הסטרא אחרא לעשות תערובת והנהגה בכלאי"ם בכל דבר הטמא והטהור יחדיו - לחרוש בשור ובחמור - להטעות את העולם, ונתחיל בראשי עם בנ"י נתבונן קצת איך הי' עוד בדור שלפנינו מי היו נחשבים לגדולי ישראל שיהי' בית ישראל נשען עליהם לעשות כהוראתם ללמד ולהורות את המעשה אשר יעשון ואת הדרך ילכו בה - הלא המה אותם אשר מעולם היו אנשי השם אותם אשר כל ימיהם התנהגו בפרישות ובקדושה וטהרה ותורת ה' הי' חפצם ובה יהגו יומם ולילה - ולא עסקו בחכמות חיצוניות, ואפילו אותן שידעו קצת כתב ולשון לאמים הי' כפי ההכרח היותר מוכרח וגם זה מעט הי' באונס מחמת גזירת המלכות וכדומה כידוע - והרבה מהם אשר חוץ מגאונותם וצדקתם הי' ימיהם תעניות וסיגופים ולילותם תפלות - זכו וזיכו את הרבים הרביצו תורה וטהרה בישראל מסרו נפשם לגדור גדר ולעמוד בפרץ - נשאו עליהם עול הנהגת העם למען כבוד שמו יתברך - ולא הי' שום חשיבות ח"ו שיהי' בקי שאר חכמות - ונהפוך הוא שמי אשר ידעו עליו שעוסק בחכמות חיצוניות או אפילו יש לו ידיעה בהם אפילו אם הי' כגובה ארזים גבהו והי' גם גאון וחריף וישב בעיקר גדולה על גפי מרומי קרת לא הי' נחשב אפי' כקליפת השום נגד חכמי דורו שהיו מפורסמים לצדיקים ועובדי השי"ת - וגם הוא בעצמו עפ"י רוב ידע בנפשי' שאין לו להרים ראש ולא להזיז יד ורגל בלי דעת גדולי ישראל - אשר עם גאונותם הי' גם צדיקים ופרושים - [ואם כי ב"ה גם היום חלק גדול מאחבנ"י שומעים לקול הורים ומורים גדולי התורה וצדיקי הדור ה' יחיים וישמרם אבל הרבה והרבה אשר בעונותינו הרבים] כהיום הזה חדשות נעשה בארץ - אותן אשר חלק גדול מימיהם בלו בלימוד חכמות חיצוניות במקומות גבוהים בכרכים ועיירות גדולות במקום אשר לא הי' בנמצא מאכלות כשרות כראוי ולא מקוה טהרה כראוי - עד שנעשו רופאי אליל - ואנשים כאלו מתנשאים על קהל ה' לאמר אני אני הנני הרא"ש - ואני נוטל חלק בראש - להורות ולשפוט בדברים חמורים - וחכמי ישראל אמיתים אשר מתוך דוחק ועוני וסיגופים ופרישות ישבו כל ימיהם על התורה ועל העבודה - המה בעיניו כיושבי חושך - ועינים להם ולא יראו ח"ו - ולחק גדול מעמנו ונעשה כמו "פאפסט" לבני שאר האמונות - ומקבלים הוראתו ודעתו אפי' אם הוא נגד דעת רוב גדולים אמיתים שבדורנו - כידוע:

ואפי' במקום שלא נתפשט כ"כ הנגע צרעת הנ"ל מ"מ ירד ירדנו מאד בעוה"ר בדברים אשר נשתבשו ההמון להקל באיסורים ובמנהגי ישראל והי' להלם לגדולים להזהיר על הקטעים לגדור גדר ולעמוד בפרץ - ותחת זה רבים קמים ללמד זכות ולהמציא להם היתר ר"ל - וההן היתה כזאת בישראל שמי שמוכנה בשם הגדולים אשר בארץ - תלך אשתו בגילוי שער ר"ל ושאר אי צניעות - או מי הי' עולה על דעתו להתיר מחיצות נמוכות בעזרת נשים ולהתיר לשתות חלב שח"נ ואי"ר - ובאמת יש ללמד זכות - שהרבה חברותא עושה - והרבה עושה מי שיש לו נגיעה בדבר (ולפעמים לפי דעתו לשם שמים) שעינים לו ולא יראה - ומתחלה עברו על העלם יעלימו עיניהם - ועל קרא אשר לא יקים - מי שיש בידו להקים - עד שנשתקע הדבר ונעשו מקצת דברים אסורים מן התורה או מדרבנן היתר גמור - ואין אנו אחראין להוציא מלבן של אלו שנשתקעו בדעה המשובשת בגסו"ת - אבל עלינו החיוב לעורר ע"ז את אחבנ"י אשר עוד לא נמשכו אחר דעה זאת יבינו וישכילו זאת לאחריתם - מה יהי' עם בנינו וב"ב דורות הבאים אם גם אנחנו נעלים עינינו מלעורר ולהזהיר על הנ"ל - בדבר שנהגנו בו איסור מדורי דורות ומסרנו נפשנו על קוצו של יו"ד על כל מנהג ישראל קדושים:

ה) בקהלת י' פסוק ח' - חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש - לע"ד בפסוק זה יש לרמז כל אלו הדברים אשר נזכיר אותם בס"ד. הלא גלוי וידוע הוא לכולנו פאר רום מעלת כל נפש מישראל אשר עליהם אמר הכתוב השוכן אתם בתוך טומאותם - וכל כך הושרשו נפשות ישראל בשמיות מצות התורה, והעמידה אותם התורה בחזקת כשרות עד שאפילו מי שנחשד לחטוא בדבר קל אכתי אינו חשוד על החמור - אפי' אם הוא מאותו סוג העבירה ונפשו של אדם מחמדתו - כגון מי שהוא חשוד על הטרפה אינו חשוד על החלב, ונוסף ע"ז שאפי' מן איסור כרת על איסור לאו אינו חשוד לפעמים, כמו שביאר מרן בית יסוף ביורה דעה סי' קי"ט עיי"ש במש"כ דמומר לערלות אינו חשוד על השחיטה כיון שהם שני מיני איסורים וכ"כ הש"ך שם עיי"ש. והטעם הוא מפני שישראל קדושים מקור מקומם טהור ומוחזקים שלא לעבור על מצות השית"ב - ואם יצרו מתגבר עליו בדבר אחד לא איתרע חזקתו בדבר אחר שאינו ממין עבירה זאת ואפילו מחמור על קל, מאחר שיש לומר שמצד מזגו וטבעו גבר עליו היצה"ר והכשילו, אבל לעבירה אחרת שהוא ממין אחר אין לו נטי' לחטוא, ואין יצרו תוקפו שאין לו כ"כ הנאה מעבירה אחרת, והוי לגבי איסור האחר כמו אין אדם חוטא ולא לו - כל זה מחמת חזקת כשרותו. ופשוט שעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים המה שלשה סוגי עבירות ר"ל רחוקים זה מזה - ומי שנכשל או שהוא עלול להכשל ח"ו בעבירה אחת מהנה אינו עלול להאחרת ושיהי' מציאות לאדם לראות ולהתלמד עצמו בשלש אלה ביום אחד הי' מעולם מציאות רחוק - אבל בימינו אלה בעוה"ר גבר כח הסטרא אחרא - וקירב את הרחוקים - וזה שרמז דהמע"ה קרבו רודפי זמה - שקרבו דברים שהי' רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב - והמציאו דברים אשר בהם ימצא האדם כל הדברים בשעה אחת - הלא המה שלשה שברים המתועבים הנ"ל - רעדיא - וטעלעוויזשען - ועתונים. - כדי שלא ימשכו החרדים ידם מהם, המציאו המצאה עמקוה - לערב טהור בטמא - וקודש בחול, ועשאוהו כלי שרת - להרבצת תורה ולפרסם הזמן של כניסת שב"ק והדלקת נר חנוכה ושמיעת קריאת מגילה, ועוד ועוד - תמונות משונות מדברים גבוהים. ושיחות מצדיקים - ממש כמו מעשה המיסיאנערן שצודדים נפשות נקיות מישראל ע"י תחבולות הנה וכהנה - שמו שמים על זאת - עד אשר אחד גילה דעתו בירחון תורני - שהי' ראוי לברך על המצאת הטעלעווי' ברכת אשר חלק מחכמתו לב"ו - עד דבר שאפי' הרבה מחכמי אוה"ע מרעישים נגדו שמקלקל את הילדים והילדות בכל מיני תיעוב ורציחה כאשר אירעו כמ"פ עי"ז מאורעות שונות ר"ל - ואנחנו מחשים על הפירצה הנוראה אשר פרצה בעוה"ר בהרבה בתי בני ישראל - והרי הם בעיני כמו סעודתו של אותו הרשע שר"י שהי' במדינת טראנסילוואניע - שלמד זוה"ק בשבת בגילוי ראש ומעשן ציגארע - ופעם אחד עשה סעודה ומשתה גדול בחול המועד פסח להרבה שרי אוה"ע ומסביבות מקום דירתו - ובסוף הסעודה הכריז, שעכשיו יביאו על השולחן דבר שלא יהודי ולא אינו יהודי רגיל לאכול - והשרים עמדו וכן תמהו מה זה יכול להיות, והביאו על השלחן חזיר מטוגן עם פירורי מצה (רח"ל) ואמר שהר"ז מאכל שאינו רגיל לא ליהודי ולא לא"י, כי היהודי אינו אוכל חזיר, והא"י אינו רגיל לאכול מצות - וכמו המאכל הנ"ל הוא בעיני הכהות - שלשה דברים הנ"ל רח"ל - וכמהו לא נהייתה עוד להביא תועבות כאלו לבית יהודי שהוא עלול להכשיל בשלשה דברים בפעם אחד בג"ע ע"ז ושפכ"ד - ואפילו אם ידמה האדם בעצמו שאינם באים לידי מכשול ולא ישמעו ולא יביטו ולא יקראו ע"י ג' דברים הנ"ל רק מה שהותר להשתמש בהן - הרי זה דומה כמו מי שחופר גומץ בביתו וכונתו להשתמש בו להטמין בו חפציו וכי יכרה איש בור ולא יכסנו קרוב לודאי הוא שברבות הזמן יפול הנופל לתוכו ויבא לידי סכנת נפשות כמו כן הוא באלו השלשה דברים מתועבים הנ"ל שאפי' אם בתחלת תשמישו לא יכוון לעביר' כלל ח"ו מ"מ "חופר גומץ בו יפול", שברבות הזמן לא ימלט שלא יפול ויבא לידי מכשול - ויפול בעבירות חמורות רח"ל בדבר שבאמת לא עלה על דעתו מעולם שיהי' לו בהם הנאה של כלום, וסמך לזה "פורץ גדר ישכנו נחש", שכמו כן הוא בפורץ גדר - שבשאר עבירות עבירה גוררת עבירה - אם הוא אותו סוג העבירה - אבל לא מסוג אחד לסוג שאינו דומה לו - וכנ"ל מהב"י - אבל מי שפורץ גדרי ותקנת חכמי הדורות נראה עין בעין שאדם כזה נופל בעבירות חמורות - ומכשולות גדולות ר"ל ויורד מטה מטה אפי' בדברים שמעולם לא הי' לו נטי' לעבירות כאלו ר"ל - ולא אעלה על הכתב מה שאירע לאנשים גדולים ע"י שלא הסכימה עצתם לגדור גדר ולעמוד בפרץ. וזה שאמר - ופורץ גדר ישכנו נחש - וידוע דרחז"ל שנחש עפר לחמו, ובכל דבר טועם טעם עפר, וע"י פריצת גדר, יפול בעיברה שהוא בבחינת נחש שאין לו בו הנאה של כלום והנסיון יוכיח דהכי הוה ה' ישמור עמו מלכד:

וי"ו) זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור - אודה ולא אבוש שבעת כתבי שורותי אלה חיל ורעדה יאחזני - ובהאי פחדא יתיבנא שלא ירוצצו את גולגלתי ח"ו, כי מה אני ומה חיי - לא תורה ולא חכמה נלעג לשון באין בינה, אבל תמכתי יתודתי שגדולי דורנו שליט"א בענות צדקתם ויושר לבם ידינוני לכף זכות ולא זאת שלא ידחו דברינו ח"ו - כי אם גם יהי' לנו בעוזרנו ולמסייעים ע"ד כל הבא לטהר מסייעין אותו, כמו שפירש הגה"ק בעל ישמח משה זי"ע שר"ל שזולת סיוע של מעה מאת השית"ב גם צדיקי הדור מסייעין אותו, כידוע מהמעשה שהובא בייטב פנים - ולמען לקים בנוגע לדבר זה - שאל אביך ויגדך וגו' ארשום בכאן ענין מבהיל הרעיון מגודל צדקתו ותמימותו של דו"ז הגה"ק מקאלאמיי זי"ע וגודל ענות צדקו וקדושתו של מרן הגה"ק בעל דברי חיים ז"ל מסאנץ - מה ששמעתי כמ"פ מאבי מורי זצ"ל הי"ד - מה שספר לו הרב הקדוש בעל קדות יו"ט זצ"ל מסיגעט - ובזה הלשון אמר לאבי ז"ל אני אספר למעלתו מה שהייתי עד ראי' אצל הרב מסאנץ ז"ל, עוד הייתי צעיר לימים הייתי בסאנץ ואז הי' שמה גם הרב מקאלאמיי, והושיבו אותו אצל הרב ז"ל, וכשישבו כל המסובין על השולחן הטהור, והביאו מרק של בשר להרב ז"ל ולכל המסובים, שהי' כמובן אנשים מסויימים ת"ח חסידים אנשי מעשה - ובתוך הרק הי' נתון מעט כרכום הנקרא זאפערן, (שהי' אז מנהג לאכלו בהרבה מקומות) והרב ז"ל וכל המסובים התחילו לאכול והרב מקאלאמיי לא טעם את המרק - ואחר שהרב ז"ל אכל מעט מרק הרגיש שהרב מקאלאמיי לא אכל כלל - ושאל אותו למה אינו אוכל, והשיב בזה"ל - הרשב"א הי' נזהר מהכרכום (עיין יור"ד סוס"י קי"ד בשו"ע וש"ך ודג"מ שם) ולא ענהו הרב ז"ל מאומה - ובין המסובים נעשה רעש גדול עד שהתחילו לדבר קשות וזלזולים נגד הרב מקאלאמיי, איך הרהיב בנפשו להחמיר נגד מרן ז"ל בפניו - בפרט אחר שכבר אכל מהמרק - ואני (כן אמר על עצמו הרה"ק מסיגעט ז"ל) אלו לא הייתי ירא מרב ז"ל העט איך געבראכען ריק אין לענד פאר קאלאמייער רב- עבור דיבורים הנ"ל בפני הרה"ק ז"ל - והרב הקדוש הניח ראשו על ידו סמוך על השולחן וכאשר המסובין הרעישו ביותר, הגביה הרב ז"ל את ראשו, וגער במסובים - ואמר בזה"ל - שא - איך מיין אז מיין זאפערן מעג מען עסען - נור אז אונגארישע גדולים (שאז הי' הרב מקאלאמיי בסוקס באונגארן) זאללען נישט זאגען אז בייא מיר עסט מען דבר שיש בו נדנוד איסור ח"ו - זאלל מען אין מיין קעך מעהר קיין זאפערן נישט אריינברענגען- והמסובים רצו לחטוף שיריים מקערה שאכל ממנה הרה"ק ז"ל, ולא הניחם - כי אם קרא למשמשו ואומר שגם מזה המרק של שיריים לא יאכלו עוד וישפכנו לחוץ - וככה נשתק הרעש - עכ"ד הרב הק' מסיגעט זצ"ל:

ומי הוא אשר לא יבוש ולא יכלם לדמות עצמו אפי' בדמיון כל דהוא לגדולים שבדור הקדום - אבל עכ"פ כח קדושתם ואבירות לבם של קדושי עליון נבג"מ ישפיע עלינו בעזרת השם יתברך שנחזק עצמנו - לזכות אותנו ואת חבירינו, וכמו שנאמר ונשנה למעלה - ונלך בעקבות אבותינו ואבות אבותינו בכל אשר נפנה וחפץ השי"ת בידינו יצליח - רם ה' ושפל יראה - ירא בשפלותנו וירוממנו מאשפות דלותנו - כי קטן יעקב ודל - ובושים אנו להרים פנים וממעמקים נקרא אל אחינו בנ"י עורו נא והתעוררו נא:

ז) ועוד זאת אדרש לבית ישראל - להגיד לעמי פ' ולבית יעקב ח' - ואקדים נעימות דברי קדשו של רבן של ישראל הגה"ק הרבי ר' בער זצ"ל מה ששמעתי מאיש אחד ששמע מפ"ק הרה"ק מוה"ר אברהם מרדכי האדמו"ר מגור זצ"ל שאמר פ"א בחג השבועות בשם הרבי ר' בער זי"ע לפרש הפסוק לך אמר להם שובו לכם לאהליכם - ואמר במלות קצרות "וועלן מיר זעהן וויא אוזיא מען פיהרט זיך אויף אין דער היים". ומה מאד יחרד לבנו על דבורים קדושים יוצאים מפה קדש קדשים - (ויעוין בתהלים אסיפת אמרים, מתלמידי הבעש"ט זי"ע עה"פ ולרשע אמר אלקים וגו' ועם מנאפים חלקך). ועפ"י דברי קדשו אמרתי מכבר שאפשר לומר באופן אחר קצת כי התוה"ק היא נצחיות, ורומזת על כל הנעשה עד סוף כל הדורות - ובעוה"ר פשתה המספחת במדה גדולה שביום שב"ק בשעתא דרעוא דרעוין ואנו יושבים מסובים על שולחננו איש על מחנהו ואיש על דגלו - ודורשין דברי תורה - דבר בשם אומרו מספרי צדיקים קדושי עליונים ודברי חכמה ומוסר להורת לעם ה' דרכי השי"ת - וידידינו אוהבינו צמודי לבבנו עומדים צפופים באזנים קשובות בכפיפת קומה ובכניעת חיל - לקיים אוזן שומעת תוכחת חיים - באותה שעה ממש במיפק שבתא הולכים נשותיהם נשים שאננות לראות בבנות הארץ - משפחה ומשפחה - הזקנה ובתה ובת בתה למקום טומאה ותיעוב אל המאוו"י (מבואו"ת האפלות מחשך הסט"א) ורואים שמה דברי הבלים ושטותים כל מיני שחוק וניבול פה ודברי ניאוף ר"ל - זה הבעל בא לביתו - בכדו מלא יין של תורה יין משומר מה ששאב על השולחן רוח קדושה וטהרה - וזאת האשה באה בחביתה - וסוחטת אשכול של ענבים יין חמת תנינים מלא ארס נחש הקדמוני - ממה ששמעה וראתה בבתי הטומאה - ההן היתה כזאת מימות עולם - והמסכה צרה כהתכנס - מחשבות מעולם האצילות ושערי הפרישות - מעורבות עם מחשבות באר שחת ושאול תחתית - אש תוקד מעל המזבח זה שולחן הטהור - מעורב עם אש זרה בוער כתנור - ובעוה"ר אש אוכלה אש - והכל הולך לאבוד - אוי לנו שכך עלתה בימינו. וזה שרמז השי"ת למשה רבע"ה לאחר מתן תורה שהי' ביום שב"ק - ורצו בני ישראל לישאר עוד במחנהו של משה רבע"ה בעת רעוא דרעוין - כמו שנאמר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי - והקב"ה רמז לו - לך אמר להם שובו לכם לאהליכם - וויא אזוי מען פיהרט זיך אויף אין דער היים - מתחלה תאמר לבית יעקב למנוע אותן מהלוך למבואו"ת האפלות וכדומה - ואח"כ תגיד לבני ישראל כראוי לפי מעלתם:

ח) רבינו משה בעל חתם סופר זצ"ל כתב בחיו"ד תשובה קמ"ט וזל"ק נסתפקתי באשת חבר שמצאה וכו' ושאלה לחכם וטהר אי שרי לבעלה להחמיר על עצמו להפקיע שעבודו וכו', ובסוף התשובה כתב כיון שכן דרכן של פרושים שבישראל להזהר מדבר שהורה בו חכם וכו' אמרי' כיון שנישאת לבחור רגיל הוא זה שעתיד להיות פרוש וחסיד וזקני ת"ח כל זמן שמזקינין וכו' וכשם שאמרו אשרי לנשותיהן של אלדד ומידד שזכו לנבואה ה"ה כל מדרגת ומעלת עבודת השם שמחה הוא לאשתו - וכשצווחת אמרי' השתא הוא דאתרעי ומעולם לא נשתעבד לה זה עכל"ק, עיין שע"ת תקפ"א סק"ז מש"כ בשם מעיל צדקה - ומזה למדתי לקרב קצת אל השכל על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה - ולמה זה לקינו בכפלי כפלים - וכי ח"ו כ"כ אשמים אנחנו - עד כי גברה עלינו מדה"ד בדור הזה - ונשארנו מעט מן המעט אחד בעיר ושנים במשפחה - וכמעט כלה ונחרצה עשה ה' עמנו - ולפי ראות עיני בשר דן אותנו ח"ו כאלו היינו עובדי ע"ז ומחללי שבתות ח"ו - ונהרגו חסידי עליון ולמאות אלפים תינוקות של בית רבן אנשים צדיקים וצדקניות גומלי חסדים טובים קהלות הקודש תמימים וישרים אוהבי תורה ושוחרי מוסר - אבינו אב הרחמן אשר נגלה עלינו בשעת מתן תוה"ק כאב זקן מלא רחמים, איך הי' ה' כאויב ח"ו - אמנם צדיק ה' בכל דרכיו - וחסיד בכל מעשיו - כי הקב"ה קדש אותנו ע"י תוה"ק כמו איש שמקדש אשה כידוע - והוא כביכול כחתן לקראת כלה יצא לקראתנו - ומתחלה הזהירנו הגבל את ההר - לעשות גבולים וגדרים וסייגים, ועי"ז - וקדשתו - וע"ד שפירש רבינו בעל קדושת לוי זצוק"ל על המדרש קדושתי למעלה מקדושתכם - דהיינו מחמת רוב קדושתכם אזי נתקדש שמי ביותר וזהו קדושתי למעלה דהיינו שנתקדש שמי מחמת קדושתכם, עכל"ק - והשתא הדברים ק"ו אם במקום שהאשה נישאת לבחור סופו להיות חסיד ופרוש - והאשה עצמה אינה במדרגת בעלה - להתנהג בפרישות - ולא היא הגורמת לעלית בעלה להיות חסיד ופרוש ומ"מ בטלה דעתה - דאדעתא דהכי נישאת לבעל עמ"נ שיהי' הוא חסיד ופרוש, מכש"כ היכא דהאשה עצמה רצונה בפרישות וגורמת לבעלה להתקדש, בודאי יוכל הבעל להחמיר בפרישות על פי חומרא וזהירות בעלמא - וכל הש"ס ושו"ע מלא ממנהגי חומרות גדרים וסייגים שנהגו בכל דור ודור וישראל קדושים מוסיפים והולכים ועי"ז מתקדש הקב"ה למעלה מקדושתנו ביותר ויותר כקדושת לוי הנ"ל - ודין גרמא שעל כל כתם וכתם שנראה עלינו פורש הקב"ה כביכול מאתנו, ומתנהג כביכול בחסידות ופרישות, ומדקדק עם הדור השפל הזה - כמו עם צדיקים כחוט השערה, על כי אנו קרובים אליו מאד - ומקיים בנו בקרובי אקדש ועי"ז "צדיק ה' בכל דרכיו" - כל מה שעשה עמנו במדה"ד החזקה צדיק הוא ה' - על כי "וחסיד בכל מעשיו" שכביכול הוא חסיד ופרוש ומתקדש ע"י קדושתנו כביכול יותר ויותר - וע"י "וקם העם הזה" - שמתקוממים בקדושה ופרישות - עיין אור החיים הקדוש שם - עי"ז גופא "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ - נחשב דבר קל לחטא גדול והכל לפי רוב הענוה והפרישות - ויגבה ה' צבאות במשפט - שמאד הוא נעלה בדינים, ומדקדק עלינו - ע"י "והא' הקדוש נקדש בצדקה" וכנ"ל:

ט) במדרש קדשים תהיו וגו' הה"ד ויגבה ה' צבאות וגו'. יל"פ עפמש"כ חת"ס בפ' אחרי, על המשנה ועשו סייג לתורה - כי כתוב בחוה"ל חסידים